Pitchei Teshuvah Even HaEzer 37 – פתחי תשובה אבן העזר לז‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

כל דיני קידושי קטנה, ובו כ״ז סעיפים(א) הָאָב מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה. וְכֵן כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, רְשׁוּתָהּ בְּיָדוֹ וְקִדּוּשֶׁיהָ לְאָבִיהָ. וְכֵן הוּא זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבִכְתֻבָּתָהּ. אִם נִתְאַלְמְנָה, אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין, הוּא זַכַּאי בַּכֹּל עַד שֶׁתִּבְגַּר. לְפִיכָךְ, מְקַבֵּל הָאָב קִדּוּשֵׁי בִּתּוֹ מִיּוֹם שֶׁתִּוָלֵד עַד שֶׁתִּבְגַּר; וַאֲפִלּוּ הָיְתָה חֵרֶשֶׁת אוֹ שׁוֹטָה וְקִדְּשָׁהּ הָאָב, הֲרֵי הִיא אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה. וְאִם הָיְתָה בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה מִדַּעַת אָבִיהָ. פָּחוֹת מִכָּאן, אִם מְסָרָהּ אָבִיהָ לְקִדּוּשֵׁי בִּיאָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּנֶפֶל, וְאִם קִבֵּל אָבִיו בּוֹ קִדּוּשִׁין וְהַמְקַדֵּשׁ קִדֵּשׁ אַחַר כָּךְ אֲחוֹתוֹ, צְרִיכָה גֵּט (אוֹר זָרוּעַ).} (ב) בָּגְרָה הַבַּת, אֵין לְאָבִיהָ בָּהּ רְשׁוּת, וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים שֶׁאֵין מִתְקַדְּשׁוֹת אֶלָּא לְדַעְתָּן. {וְאִם נָשִׁים יְכוֹלוֹת לְהָעִיד שֶׁהִיא בּוֹגֶרֶת, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קס״ט סָעִיף י״א וְסִימָן קנ״ה סָעִיף ט״ו.} (ג) וְכֵן אִם הִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בְּחַיֵּי אָבִיהָ, הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת עַצְמָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא קְטַנָּה, כֵּיוָן שֶׁנִּשֵּׂאת, אֵין לְאָבִיהָ בָּהּ רְשׁוּת לְעוֹלָם. אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ, וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה כַּמָּה פְּעָמִים קֹדֶם שֶׁתִּבְגַּר, חוֹזֶרֶת לִרְשׁוּת אָבִיהָ. (ד) נִתְקַדְּשָׁה קֹדֶם שֶׁתִּבְגַּר, שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. (ה) קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ בַּבֹּקֶר וְקִדְּשָׁה עַצְמָהּ בָּעֶרֶב, וּשְׁנֵיהֶם בַּיּוֹם שֶׁנִּשְׁלַם בּוֹ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמֵי נַעֲרוּת, וּבְדָקוּהָ וּמְצָאוּהָ בּוֹגֶרֶת, מַחֲזִיקִים אוֹתָהּ בְּחֶזְקַת בּוֹגֶרֶת וְקִדּוּשֵׁי הָאָב אֵינָם כְּלוּם. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דַּאֲפִלּוּ אֵינָהּ מַכְחִישָׁתוֹ לוֹמַר שֶׁבָּאוּ הַסִימָנִים בַּבֹּקֶר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּדַוְקָא מַכְחִישָׁתוֹ, אֲבָל בְּאֵינָהּ מַכְחִישָׁתוֹ צְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם. (ו) אִם בְּתוֹךְ הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל נַעֲרוּת קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, וְהִיא קִדְּשָׁה עַצְמָהּ שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, וְנִמְצְאוּ לָהּ סִימָנִים, הָוֵי סָפֵק וּצְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם. (ז) כְּשֵׁם שֶׁיָּכוֹל הָאָב לְקַדְּשָׁהּ בְּעַצְמוֹ, כָּךְ יָכוֹל לְקַדְּשָׁהּ עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹ, אוֹ עַל יְדֵי עַצְמָהּ, שֶׁיֹּאמַר לָהּ: ״צְאִי וְקַבְּלִי קִדּוּשַׁיִךְ״. {הַגָּה: וְצָרִיךְ לוֹמַר לָהּ כֵּן בִּפְנֵי עֵדִים, דַּהֲרֵי שְׁלִיחַ קַבָּלָה צָרִיךְ עֵדִים (פִּסְקֵי מהרא״י סִימָן נ׳), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ל״ה סָעִיף ג׳. וְאִם גָּלוּי לַכֹּל שֶׁמְּכִינָהּ לְחֻפָּה וּלְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ, כְּאוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים דָּמֵי (רִיבָ״שׁ סִימָן תע״ט). וְאֵין חִלּוּק בֵּין נַעֲרָה לִקְטַנָּה (הָרַ״ן פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין), וְכֵן עִקָּר. אֲבָל יֵשׁ חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים דְּאֵין בַּת קְטַנָּה יְכוֹלָה לְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ, אֶלָּא הָאָב בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְקַבְּלָם (הָרִי״ף וְהַמָּרְדְּכַי בְּשֵׁם הָרא״ם). וּכְדֵי לְהוֹצִיא נַפְשׁוֹ מִפְּלֻגְתָּא, יַחֲזִיק הָאָב יַד הַקְּטַנָּה בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֶּלֶת הַקִּדּוּשִׁין, אוֹ יַעֲמֹד אֶצְלָהּ כְּשֶׁתְּקַבְּלָן, דְּהָוֵי כְּאִלּוּ קִבְּלָן בְּעַצְמוֹ (כָּל בּוֹ וּבִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רי״ג). וְהָכִי עָדִיף טְפֵי מִשֶּׁיְּקַבְּלוֹ בְּעַצְמוֹ, דַּהֲרֵי יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר לְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ קְטַנָּה (שָׁם בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן), כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ. וּכְשֶׁמְּקַדֵּשׁ הַקְּטַנָּה אוֹמֵר לָהּ ״הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״ (הָרַ״ן פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין). וְאִם אָמַר: ״בִּתְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״, הָוֵי קִדּוּשִׁין, דַּהֲרֵי הִיא בִּמְקוֹם אָבִיהָ עוֹמֶדֶת, אַף עַל גַּב שֶׁנּוֹתֵן לָהּ הַקִּדּוּשִׁין (רִיבָ״שׁ סִימָן תע״ט). וְאִם מְקַדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר, כּוֹתֵב בַּשְּׁטָר: ״בִּתְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״, וּבְשָׁעָה שֶׁנּוֹתֵן לָהּ אוֹמֵר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״ (שָׁם בְּהָרַ״ן). וְאִם שִׁנָּה בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֲפִלּוּ הָכִי הָוְיָא מְקֻדֶּשֶׁת (שָׁם). וּכְשֶׁשּׁוֹלְחִים הַבָּנוֹת הַקְּטַנּוֹת לְמָקוֹם אַחֵר, וְאֵין הָאָב אֶצְלָן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין לְקִדּוּשֵׁיהֶן, הוֹאִיל וֶהֱכִינָהּ לְהַכְנִיסָהּ לְחֻפָּה וּלְקִידוּשִׁין הָוֵי כְּאִלּוּ מַחֲזִיק בְּיָדָהּ בִּשְׁעַת קַבָּלָה דָּמְיָא (פִּסְקֵי מהרא״י סִימָן ל״ג).} (ח) מִצְוָה שֶׁלֹּא יְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֹאמַר: בִּפְלוֹנִי אֲנִי רוֹצָה. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּנוֹהֲגִין בַּזְּמַן הַזֶּה לְקַדֵּשׁ בְּנוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ בַּגָּלוּת וְאֵין לָנוּ תָּמִיד סִפּוּק כְּדֵי צָרְכֵי נְדוּנְיָא; גַּם אָנוּ מְתֵי מְעַט, וְאֵין מוֹצְאִין תָּמִיד זִוּוּג הָגוּן (תּוֹסָפוֹת רֵישׁ הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ). וְכֵן נוֹהֲגִין.} (ט) הָאָב שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ, וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ לְאַחֵר, וּשְׁלוּחוֹ קִדְּשָׁהּ לְאַחֵר, אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁקָּדַם הֲווּ קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה קוֹדֵם, אֲסוּרָה לִשְׁנֵיהֶם וּצְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם. (י) אִי שַׁוֵּי שָׁלִיחַ אַחֲרִינָא, וְלָא בַּטְּלֵהּ לְשָׁלִיחַ רִאשׁוֹן בְּפֵרוּשׁ, וַאֲזַל כָּל חַד מִנַּיְהוּ וְקִדֵּשׁ, בָּעֲיָא גֵּט מִתַּרְוַיְהוּ. (יא) קְטַנָּה אוֹ נַעֲרָה שֶׁקִּדְּשָׁה עַצְמָהּ בְּלֹא דַּעַת אָבִיהָ, אוֹ נִשֵּׂאת, אֵינוֹ כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ מֵאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה. וַאֲפִלּוּ שִׁדְּכָהּ אָבִיהָ תְּחִלָּה. וַאֲפִלּוּ נִתְרַצָּה הָאָב בְּפֵרוּשׁ אַחַר הַקִּדּוּשִׁין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם נִתְרַצָּה הָאָב כְּשֶׁשָּׁמַע, הֲווּ קִדּוּשִׁין מִשְּׁעַת שְׁמִיעָה, אֲפִלּוּ אִם לֹא שִׁדֵּךְ; וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְרַצָּה מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע, אֶלָּא שָׁתַק וְלֹא מִחָה וְאַחַר כָּךְ נִתְרַצָּה, הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ וְהֲווּ קִדּוּשִׁין מִשְּׁעַת שְׁמִיעָה, אֲפִלּוּ נִתְאַכְּלוּ הַמָּעוֹת קֹדֶם שְׁמִיעָה. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נִתְאַכְּלוּ הַמָּעוֹת קֹדֶם, לָא הָוֵי קִדּוּשִׁין (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בְּשֵׁם רַשְׁבַּ״ם וְראבי״ה וְרַאֲבַ״ן).} בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁלֹּא מִחֲתָה הִיא אוֹ אָבִיהָ קֹדֶם שֶׁנִּתְרַצָּה, אֲבָל אִם מִחֲתָה הִיא אוֹ אָבִיהָ קֹדֶם שֶׁנִּתְרַצָּה, לָא הֲווּ קִדּוּשִׁין אֲפִלּוּ נִתְרַצָּה הָאָב אַחַר כָּךְ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שָׁמַע הָאָב וְשָׁתַק וְלֹא מִחָה מִיָּד, הָוֵי כְּאִלּוּ נִתְרַצָּה (שָׁם). וְאִם לֹא שָׁמַע הָאָב, אוֹ שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְנִתְגַּדְּלָה הַבַּת וְשָׁתְקָה וְלֹא מִחֲתָה, גָּדְלוּ הַקִּדּוּשִׁין עִמָּהּ וּצְרִיכָה גֵּט (רִיבָ״שׁ סִימָן תע״ט). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעִינָן שֶׁבָּעַל אַחַר שֶׁנִּתְגַּדְּלָה (הָרַשְׁבָּ״א סִימָן אֶלֶף רי״ט). וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.} (יב) קְטַנָּה שֶׁקִּדְּשָׁה עַצְמָהּ לְמִי שֶׁגִּלָּה הָאָב דַּעְתּוֹ שֶׁהָיָה חָפֵץ לְקַדְּשָׁהּ, חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא נִתְרַצָּה. (יג) נִתְקַדְּשָׁה לְדַעַת אָבִיהָ, וְנִשֵּׂאת שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, בֵּין שֶׁאָבִיהָ כָּאן בֵּין שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם, אֵינָם נִשּׂוּאִין. וְאִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִם מֵת הָאָב קֹדֶם שֶׁנִּשֵּׂאת, וְנִשֵּׂאת (כֵּן מַשְׁמַע בַּמָּרְדְּכַי פֶּרֶק ב׳ דְּקִדּוּשִׁין בְּשֵׁם מִקְצָת רַבּוֹתֵינוּ).} (יד) קְטַנָּה שֶׁהָלַךְ אָבִיהָ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִשִּׂיאוּהָ אָחֶיהָ וְאִמָּהּ, הֲווּ קִדּוּשִׁין וּצְרִיכָה מֵאוּן. וְכִי אָתֵי אָבִיהָ לָא בָּעֲיָא קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָן קִדּוּשִׁין, וַאֲפִלּוּ מֵאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין לְאָסְרָהּ עָלָיו מִשּׁוּם דְּתֵחָשֵׁב כִּפְנוּיָה וְעוֹמֶדֶת אֶצְלוֹ בִּזְנוּת, כֵּיוָן שֶׁדֶּרֶךְ קִידוּשִׁין וְנִשּׂוּאִין הִיא אֶצְלוֹ. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בָּא הָאָב וּמִחָה, אֵין לְאָסְרָהּ עָלָיו וְאֵין בִּיאָתוֹ בִּיאַת זְנוּת, וְיָכוֹל לְעַכְּבָהּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְיִגָּמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ, אֶלָּא שֶׁאִם קִדְּשָׁהּ הָאָב לְאַחֵר קֹדֶם שֶׁתַּגְדִּיל, צְרִיכָה גֵּט מִתַּרְוַיְהוּ (רִיבָ״שׁ סִימָן קצ״ג, וְשָׁם כָּתוּב דִּצְרִיכָה גֵּט מֵהַשֵּׁנִי, וְהָרַב פָּסַק דִּצְרִיכָה מִתַּרְוַיְהוּ) וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְיֵשׁ מַחֲמִירִים עוֹד לוֹמַר דְּכָל שֶׁאָבִיהָ בִּמְדִינַת הַיָּם, אֲפִלּוּ קִדְּשָׁה קְטַנָּה עַצְמָהּ חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא אִם שָׁמַע הָאָב הָוֵי מִתְרַצֶּה, וְהָוֵי סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁגִּירַשׁ אִשְׁתּוֹ, וּפָסַק עִמָּהּ שֶׁהִיא תְּטַפֵּל בִּבְנוֹתָיו לְזוּנָן וּלְהַגְדִּילָן וּלְהַשִּׂיאָן, וְכֵן עָשְׂתָה, וּבָא הָאָב וּמִחָה בְּנִשּׂוּאֵי בְּנוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת, וּפָסְקוּ דְּאִם צִוָּה לְהַשִּׂיאָן וּלְהַגְדִּילָן, מַה שֶּׁעָשְׂתָה עָשׂוּי וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת, וּבִלְבַד שֶׁצִּוָּה כֵּן לִפְנֵי עֵדִים, כִּי שְׁלִיחַ קַבָּלָה צָרִיךְ עֵדִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ל״ה סָעִיף ג׳. אֲבָל אִם אָמַר שֶׁיְּהֵא כֹּחַ בְּיָדָהּ לְהַשִּׂיאָן כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ, וְהִיא הִשִּׂיאָן בְּקַטְנוּתָן, אֵין בְּמַעֲשֶׂיהָ כְּלוּם וְיוּכַל לִמְחוֹת, דַּהֲרֵי שִׁנְּתָה מִמַּה שֶּׁצִּוָּה לָהּ (רִיבָ״שׁ סִימָן קצ״ג).} (טו) הַמְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ, סְתָם, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אֵין הַבּוֹגֶרֶת בִּכְלָל, אֲפִלּוּ נָתְנָה לוֹ רְשׁוּת לְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ וְשֶׁיִּהְיֶה הַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ. וְדַוְקָא דְּשַׁוִּיתֵהּ שָׁלִיחַ לְקַבֵּל קִדּוּשִׁין, סְתָם, וְלֹא אָמְרָה: מִפְּלוֹנִי, אֲבָל אָמְרָה: מִפְּלוֹנִי, גַּם הִיא סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת, וּשְׁאָר הַבּוֹגְרוֹת אֵינָן בִּכְלָל. (טז) מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי בָּנוֹת, אֲפִלּוּ שְׁתֵּיהֶם קְטַנּוֹת, וְשִׁדֵּךְ אַחַת מֵהֶן לְאֶחָד, וְאַחַר זְמַן קִבֵּל מִמֶּנּוּ קִדּוּשִׁין וְאָמַר, סְתָם: ״בִּתְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״, אֲפִלּוּ הָיוּ עֲסוּקִים בָּהּ, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת לוֹ וּצְרִיכוֹת גֵּט מִמֶּנּוּ. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ חָזַר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וּפֵרַשׁ: ״בִּתְּךָ פְּלוֹנִית״, אֵינוֹ מוֹעִיל (מָרְדְּכַי רֵישׁ קִדּוּשִׁין בְּשֵׁם ראבי״ה). וְכָל כִּי הַאי גַּוְנָא דַּהֲווּ קִדּוּשִׁין שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבִיאָה, כּוֹפִין אֹתוֹ לְגָרֵשׁ (רַשְׁבָּ״א רל״ו).} הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, סְתָם, אֵין הַבּוֹגֶרֶת בִּכְלָל. (יז) מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּתֵּי בָּנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים, וְכֻלָּן בִּרְשׁוּת שֶׁלוֹ לְקַדְּשָׁן, וְאָמַר לַמְקַדֵּשׁ בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשִׁין: קִדַּשְׁתִּי לְךָ אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אִם קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת. (יח) וְכֵן אִם אָמַר לוֹ: קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת אִם קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת. (יט) מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמִשָּׁה בָּנִים וְעָשׂוּ כֻּלָּם אֶת אֲבִיהֶם שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ לָהֶם, וְאָמַר אֲבִי הַבָּנִים לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵשׁ בָּנוֹת: אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ מְקֻדֶּשֶׁת לְאֶחָד מִבָּנַי, וְקִבֵּל הָאָב הַקִּדּוּשִׁין, כָּל אַחַת צְרִיכָה גֵּט מִכָּל הָאַחִים. מֵת אֶחָד מֵהֶם, כָּל אַחַת צְרִיכָה אַרְבָּעָה גִּטִּין וַחֲלִיצָה מֵאֶחָד מֵהֶם. (כ) הָאָב שֶׁאָמַר: קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי, אֲסוּרָה לְכָל הָעוֹלָם עַד שֶׁיֹּאמַר: נוֹדַע לִי לְמִי קִדַּשְׁתִּי. אֲפִלּוּ לֹא נוֹדַע לוֹ עַד שֶׁבָּגְרָה. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הֶחָתָן עָמַד לְפָנָיו תְּחִילָה וְלֹא הִכִּירוֹ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁמַּכִּירוֹ, אֵינוֹ נֶאֱמָן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת).} (כא) בָּא אֶחָד וְאָמַר {בִּפְנֵי הָאָב (הָרַ״ן וְרַבֵּינוּ יְרוּחָם)}: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, נֶאֱמָן, וּמֻתֶּרֶת לוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָאָב אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ. וּכְשֶׁכּוֹנְסָהּ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ. אֲבָל אִם הָאָב מַכְחִישׁוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן אֲפִלּוּ לְהַצְרִיכָהּ גֵּט. (כב) בָּאוּ שְׁנַיִם וְכָל אֶחָד אוֹמֵר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. {וְצָרִיךְ קִדּוּשִׁין כְּשֶׁכּוֹנְסָהּ, מֵאַחַר שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה כְּבָר מֵאַחֵר (הָרַ״ן וְהָרַשְׁבָּ״א).} (כג) בָּא אֶחָד וּכְנָסָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּא אַחֵר וְאָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, אֵינוֹ נֶאֱמָן לְאָסְרָהּ עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא כְּנָסָהּ מַמָּשׁ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתִּירוּהָ לִכָּנֵס כִּכְנָסָהּ דָּמֵי. (כד) הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: קִדַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי וְאֵינִי יוֹדַעַת לְמִי, וּבָא אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיךְ, נֶאֱמָן לִתֵּן לָהּ גֵּט לְהַתִּירָהּ לְעָלְמָא, אֲבָל לֹא לְכָנְסָהּ. וְאִם כְּנָסָהּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. {וְאִם יֵשׁ עֵד אֶחָד שֶׁהוּא קִדְּשָׁהּ, מֻתָּר לְכָנְסָהּ לְכַתְּחִילָה (רַ״ן פֶּרֶק הָאוֹמֵר).} (כה) הָאָב שֶׁאָמַר עַל בִּתּוֹ בְּעוֹדָהּ קְטַנָּה אוֹ נַעֲרָה: קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ, נֶאֱמָן לְפָסְלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. וְדַוְקָא שֶׁאָמַר: גֵּרַשְׁתִּיהָ, תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר לְקִדַּשְׁתִּיהָ, אֲבָל הֵיכָא שֶׁהֻחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ עַל פִּיו, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר לְאַחַר זְמַן; גֵּרַשְׁתִּיהָ. (כו) אִם אַחַר שֶׁבָּגְרָה אָמַר: קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהָיְתָה קְטַנָּה, אֵינוֹ נֶאֱמָן. (כז) אָב שֶׁאָמַר שֶׁקִּדֵּשׁ בִּתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ קִדְּשָׁהּ לְאַחֵר וְאָמַר: קִדּוּשֵׁי רִאשׁוֹן הָיוּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת דְּאוֹרָיְתָא וְאֵינָם כְּלוּם, נֶאֱמָן. {וְלִי נִרְאֶה, דַּוְקָא תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נֶאֱמָן, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ סָעִיף כ״ה.} מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) מקדש את בתו – עיין במל״מ פ״ג מה״א דין י״א שנסתפק במי שקידש בתו קטנה פחותה מבת ג׳ שנים ויום א׳ בכסף או בשטר דקי״ל דהיא אשת איש גמורה. אם הכניסה אביה לחופה אי חופתה חופה וחשובה כנשואה או דילמא חופה דפחותה מבת שלשה לא חשיבה חופה והויא ארוסה ונ״מ ליורשה וליטמ׳ לה ולדון לבועלה בחנק אם בא עליה אחר ג״ש ויום א׳. והאריך בזה והעלה דרש״י והתוספת והריטב״א אית להו דפחותה מבת ג״ש לית לה חופה וכן הוא דעת רבינו הרמב״ם וקצת גאונים (שהובא דעתם בש״ע לקמן סי׳ ס״א בענין חופת נדה ופחותה מבת ג״ש גרע מנדה) דע״כ אית להו דפחותה מבת ג׳ אין לה חופה ולא מצינו מי שיחלוק בפירוש בדין זה זולתי הרשב״א ז״ל דס״ל דפחותה מבת ג״ש אית לה חופה ואיהו ע״כ סובר כהרא״ש ודעימי׳ (הוא דעת הי״א שם) אמנם הרא״ש וסייעתו לא נתבאר מה דעתם בפחותה מבת ג׳ דאפשר אף דס״ל דחופת נדה הויא חופה מ״מ ס״ל דלית חופה לפחותה מבת ג׳ ע״ש באורך. ועיין בשעה״מ פ״י מהל׳ אישות בקו׳ חופת חתנים סעיף ז׳ שהאריך ג״כ בזה ומסיק דלכ״ע דינא יתיב דחופה דפחותה מבת ג׳ שנים לא חשיבא חופה כלל ואין מי שיחלוק על זה ושלא כדברי המל״מ הנ״ל ע״ש:
(ב) במציאתה עח״מ וב״ש ועיין בספר קצות החשן סי׳ קע״ו סעיף י״ב:
(ב) תופסין בנפל – עבה״ט ועיין בתשובת שבו״י ח״ג סימן קי״ח מ״ש בזה: (ג) דדוקא מכחישתו – עבה״ט ועיין בספר שעה״מ פ״ד מה״א דין י״ד: (ד) לקדש בנותינו הקטנות – עיין בשאילת יעב״ץ ח״א סי׳ י״ד מ״ש בזה: (ה) קטנה או נערה – עיין בזה בתשו׳ מהר״ם אלשקר סימן י״ד:
(ו) גדלו הקדושין עמה – עח״מ ס״ק כ״א ועיין בשו״ת הגאון מהר״ש זלמן זצ״ל מלאדי מ״ש בזה: (ז) וי״א דה״ה כו׳ עמ״ש לקמן ס״ס נ״ו: (ח) והשיאוה אחיה ואמה – עיין בתשובת הרדב״ז ח״א סי׳ מ״ה שנשאל ראובן ששדך בתו קטנה והלך למדה״י ובאים אמה ואחיה להשיאה אם יברכו הברכות והשיב לדעת השאלתות ודאי לא תבעי לך דכיון דהוי קדושין פשיטא שאין הברכות לבטלה אלא אפילו לדעת האומרים שאינן קדושין בלל מסתבר׳ לי דמותר לברך לכתחלה ואין הברכות לבטלה מכמה טעמים ע״ש: (ט) גם היא ספק – עיין במל״מ פ״ז מה״א סוף דין כ׳ ומ״ש הרב המגיה שם הובא קצת לעיל סי׳ ל״ה ס״ז:
(ט) קדשתי לך בתי הגדולה כו׳ בגליון ש״ע דהגאון רע״ק איגר זצ״ל נ״ב בתוי״ט כתב דאם אמר קדשתי לך בת אחת מבנותי ונשכח ממני איזו אין המקדש נאמן לומר זהו שקדשתי ואינו דומה לדלקמן סכ״ב עכ״ל (שם בתוי״ט כתב הטעם דבשלמ׳ בדין דסכ״ב אינו מוציאה מחזקתה אבל כאן שמוציא האחרות מספק אין ע״א נאמן. ושם בתוס׳ רע״ק אות מ״א הביא ראיה לזה מדברי הר״ן בגיטין דאף בכה״ג דהוי לברר אין ע״א נאמן ע״ש. ולכאורה זה הדין מבואר בירוש׳ שהביא רבינו בסכ״ב שם שיובא לקמן וי״ל משום דהיה אפשר לחלק דשאני התם שהאב מסופק ג״כ למי וע׳ בפי׳ הפ״מ בירושלמי פ״ב דיבמות הלכה י״א ודו״ק): (י) אחת מבנותיך עמ״ש לעיל סימן ל״ה סק״ז: (יא) האב שאמר – עיין במל״מ פ״ט מה״א דין ט״ו שהביא הרב המגיה משם הרשד״ם ס״ס ט׳ שכ׳ דאבי הבת שאומר שהנער היה גדול כשקדש את בתו נאמן לאסור את בתו אפי׳ אם יש עדים שיאמרו שהיה קטן באותו פרק והביא ראיה מתשובת הרשב״א שהובא בי״ד סי׳ א׳ בטבח שאמר שלא שחט את הבהמה כו׳ יעו״ש. וע׳ בשעה״מ שם שהביא דהרב מ״צ ח״א סי׳ ס״ה תמה על הרשד״ם הנ״ל דהא כל עיקר דין שויא אנחד״א מדין נדרי איסור נגעו בה א״כ בההיא דטבח שפיר כתב הרשב״א דלדידי׳ אסורה משום דכל שאמר שלא שחטה הגם שיש עדים ששחטה הרי אסרה על עצמו כאילו לא שחטה משא״כ בנדון הרשד״ם דאחר שיש עדים שהיה קטן ואינם קידושין איך יכול הוא לעשותו קדושין מה שאינו לפי העדים והכא לא שייך כלל דין נדרי איסור. והוא ז״ל כתב עליו שדבריו תמוהים ואשתמט מיניה תשובת הרשב״א שהביא הב״י בסי׳ מ״ה (צ״ל מ״ח) במי שטוען שקידש את האשה ובשעת נתינה א״ל התקדשי לי בזה אע״פ שעדים מכחישים אותו ואומרים שנתנו לה בתורת פקדון כו׳ הרי דאע״ג דה״נ לא שייך טעמא דנדרי איסור אפ״ה כ׳ דאמרי׳ שויא אנח״דא אפילו כנגד עדים וצ״ע עכ״ד והבאתי קצת מדבריו אלה ג״כ בפ״ת ליו״ד סי׳ א׳ ס״ק ט״ו ע״ש. וע׳ בנ״צ הארכתי בענין זה וכתבתי שם דמה שתמה השעה״מ על הרב מ״צ מדברי הרשב״א זה לק״מ אך בלא״ה דברי המ״צ אינם נכונים במה שסובר דטעמא דשויא אנחד״א הוא מדין נדרי איסור שזה אינו אמת ועיקר טעמא הוא משום דאדם נאמן על עצמו יותר מק׳ עדים וכמ״ש ג״כ בנו״ב תניינא חאה״ע ס״ס מ״ג הבאתיו בפ״ת ליו״ד שם ובנדון הרשד״ם הנ״ל כיון שהתורה האמינה לאב בעד בתו הרי הוא כמעיד על עצמו ועמש״ל סי׳ מ״ח סק״ב:
(יב) וי״א דאם החתן כו׳ עח״מ שכ׳ ומיירי שבאו שנים כו׳ וע׳ ב״ש ועיין בספר בית מאיר שכ׳ דנ״מ עוד באם אמר אחר מיתת פלוני שעמד לפניו שאינו נאמן והיא אסורה לכ״ע:
(יב) ואני קדשתיה נאמן – בגליון ש״ע דהגאון רע״ק איגר ז״ל נ״ב בירושלמי דאם אמר קדשתי אחת מבנותי ובא א׳ ואמר אני קדשתי פלונית בתך א״נ לכונסה (שם איתא לא כל הימינו) ובק״ע כתב להגיה ובחי׳ מהרי״ט נקט לעיקר כנוסחא הנ״ל עכ״ל: (יג) לאוסרה עליו – עבה״ט שכ׳ אבל אם הביא שני עדים כו׳ עד ואסורה לבעל ולבועל. ועיין בס׳ יד המלך פ״ב מהל׳ סוטה שתמה על זה חדא דאף אם נדון את הבת כמזידה הלא כל הדינים של נאמנות האב מיירי בקטנה עדיין דבגדולה שוב אין האב נאמן עליה לדעת רוב הפוסקים וא״כ הרי דעת רש״י ותו׳ וראב״ד דזנות דקטנה אינה נאסרת דפתוי קטנה אונס הוא (לקמן סי׳ קע״ח ס״ג) ועוד דאף אם נדחוק לו׳ דמיירי באב שאמר על בתו קטנה שקידשה לפלוני ואח״כ כשנעשית גדולה באו עדים והכחישו להאב והעידו שקידשה לאחר דנאסרה בביאות אשר בגדולתה למה נאסרה הרי אנוסה גמורה היא אכתי קשה שהאמינה לאב ומאי הוי לה לאיעבד הלא קודם שהעידי העדים להכחיש את האב היה האב נאמן עליה מדאורייתא וכתב שראה ברבינו ירוחם שממנו העתיק הח״מ דין זה ולא נזכר שם כלל לשון זה ואסורה לבעל ולבועל רק כתב שם ותצא מזה ומזה ואין זה ענין כלל לדינא דאסורה לבעל ולבועל דהתם אסורה מדאורייתא אבל הכא כל תצא מזה ומזה אינו אלא מדרבנן וכמו באשה שהלך בעלה למד״ה וניסת ע״פ עד א׳ ובא בעלה כו׳ ע״ש עוד וע״ל ס״ס י״ז ומ״ש שם: (יד) דוקא תוך כ״ד עב״ש שכתב וט״ז כ׳ דכאן נאמן אפי׳ אחר כ״ד משום דהוי כאמתלא כו׳ ועמ״ש לקמן סי׳ מ״ז ק״ב בענין זה אי מועיל כאן אמתלא ע״ש: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון